לדררה מצויה יש גוף קטן. צבעה ירוק בהיר וזנבה ארוך ומדורג. אורכה הממוצע הוא 41 סנטימטרים, מתוכם 23 סנטימטרים אורך זנבה. אורך כנפיה 15–17.5 סנטימטרים, ומוטת הכנפיים היא 34–39 סנטימטרים. חלקו העליון של מקורה אדום והתחתון שחור. לזכר הבוגר צווארון שחור בין הסנטר לצדי הצוואר. בעורף הוא נעשה ורוד בהיר. לצעירים יש נוצות זהבהבות, המקורים אדומים והזנב ארוך.
צבען של רוב נוצות הדררה הוא ירוק. צבעם של הבטן, הפנים והחלק התחתון של הכנפיים הוא צהוב וירוק, אולם בהיר מצבע הנוצות. אצל הזכר, העורף והחלק האחורי של הראש הם בעלי גוון כחול. לזכר גם יש פס שחור המתחיל בסנטר ונגמר באזור הלחיים. ובעורף יש לו פס ורוד המשלים את הפס השחור ויוצר מראה של טבעת מסביב לצוואר. בצוואר הנקבות, לעומת זאת, לא קיימת טבעת זו. הטבעת מתחילה להופיע בגיל 18 חודשים, ובגיל 32 חודשים היא כבר ברורה לגמרי. נוצות הזנב האמצעיות הן ירוקות וחלקן כחולות. במבט מלמטה, נוצות הזנב בצבע צהוב, כאשר האמצעיות נוטות לצבע שחור. חלקו האמצעי של זנב הנקבה הוא לרוב קצר משל הזכר. המקור אדום עד אדום כהה עם קצה שחור. העיניים בצבע צהבהב (אצל הנקבות – אפור-לבן), הרגליים קצרות, בצבע ירוק-אפור, אצבעות הרגליים ארוכות – שתיים פונות לפנים ושתיים פונות לאחור.
עובדות נוספות על הדררה
משקלה של הדררה נע בין 100 ל-200 גרמים ויש לה כוח רב. הדררות מסתובבות בקבוצות של עד תשעה פרטים וכן עפות גם לבד. עם זאת, לעיתים ניתן לראות קבוצות המונות עד מאות דררות המעופפות יחדיו במעגלים רחבים. תוחלת חייה בשבי יכולה להגיע ל-20 שנים, אך נצפו פרטים שהגיעו גם לגיל 30 ובטבע עד 15 שנים. בין הדררות נפוצים הצבעים: ירוק, צהוב, אפור, כחול ולבן.
בשעת מעוף הדררה מחפשת זרמי אוויר ובכך חוסכת אנרגיה, אבל כושר הניווט שלה איננו טוב ביותר. לדררה יכולת דיבור מעטה. שריקתה חזקה מאוד, עד שאפילו מגובה של כ-50 מטר אפשר לשמוע את שריקותיה. כשמחתימים אותה או מרגילים אותה ל"אכילת יד" היא ידידותית, אך לעיתים מסוגלת לנשוך נשיכה חזקה. לרוב אינה פוגעת כלל.
הדררה משמיעה צעקות חזקות בעיקר בזמן תעופה ושהייה על עצי קינון. בשבי, היא נותנת אמון בבעליה יחסית מהר. הדררה אוהבת ללעוס, לכרסם ולהתקלח.
מראה הדררה
הדררה הנפוצה ביותר היא הירוקה-וכשמה כן היא- ירוקה, בעלת עיניים צהובות, מקור אדום וזנב ארוך במיוחד יחסית לשאר התוכים. כאשר עם הגיעם לבגרות מקבלים הזכרים טבעת מסביב לצוואר בצבע שחור, ורוד או שניהם. סוגים נדירים יותר הם הדררה הכחולה (תכלת למעשה) והדררה הצהובה- בהם לא ניתן להבדיל חיצונית בין הזכר לנקבה.
אופי והתנהגות
הדררה בטבע היא ציפור פולשנית וידועה בפשיטות על מטעי פקאן, אבוקדו ועוד. בשבי הם לא איבדו את תכונת הפשיטה רק העתיקו אותה לרהיטים, חפצים, בגדים וכו', הם נושכים כל מה שנמצא בטווח הגעה של המקור שלהם ואם רוצים להימנע מריהוט מושחת כדאי לספק להם צעצועים רבים ומגוונים לנשיכה.
קול
הדררות אינן נחשבות לתוכי דברן, אם כי מגדלים רבים של דררות מוחתמות נשבעים שהדררה שלהם מדברת מדהים (אני עוד לא שמעתי במו אוזני אף דררה בעלת אוצר מילים של יותר מ 2 או 3), כך שייתכן שמדובר פשוט במגדל עצמו.
חסרונותיה
החיסרון הבולט הוא כמובן השחתת רהיטים וחפצים, אך לכך מתלוות בדר"כ גם צרחות וצעקות. יש לקחת זאת בחשבון לפני שמסתבכים עם שכן שאוהב במיוחד את מנוחת הצהרים.
