אפילפסיה בכלבים וחתולים: איך מזהים וכיצד מטפלים?

אפילפסיה, המכונה גם כמחלת הנפילה, הינה השם הכולל להופעת התקפי עוויתות, הנוצרות כתוצאה מהפרעות בהולכה העצבית של המוח (הפעילות החשמלית מוחית) שעשויות להיגרם כתוצאה מטראומה, דלקת, זיהום, ניוון או גידול.מידה רבה, עוויתות עשויות להיות גם ביטוי משני לתהליך גופני כללי, כגון: רמת סוכר נמוכה, הרעלות ואי ספיקת כליות או כבד, הגורמת לעלייה ברמת תוצרי חילוף החומרים. ישנן קיימות שלוש עוויתות עיקריות:

עווית כללית – העווית השכיחה ביותר בחיות מחמד (כלבים וחתולים). העווית צומחת מאזורים רבים במוח וגורמת לכל הגוף להגיב באופן שאיננו רצוני, כך שהגוף נעשה נוקשה, רגליים קדמיות ואחוריות נמתחות ונוקשות, קיים איבוד הכרה, ריור מוגבר ואי שליטה על סוגרים. אלו המאפיינים הקלאסיים. אם כי בכל חיה הביטוי עשוי להיות שונה ברמה זו או אחרת.

עווית חלקית – עווית הצומחת ממוקד ספציפי במוח ולכן גורם למעורבות חלקית של הגוף, כגון הזזת שרירי פנים, "טיקים"- תנועות שחוזרות על עצמן וכיוצא בזה. העווית החלקית עשויה להיהפך לעווית כללית כפונקציה של זמן, מצב גופני, חוסר טיפול וכדומה.

עווית התנהגותית – עווית שבעיקרה ביטוי התנהגותי, העשויה לבוא לאחר עווית כלל.

התקף אפילפסי בחיות מחמד

התקף עווית אפילפטי מורכב משלושה שלבים: השלב הראשון נמשך בין דקות או שעות לפני ההתקף, במהלכו החיה מתנהגת באופן שאיננו תקין כגון נביחות, הסתתרות ממושכת, חוסר תיאבון וכיוצא בזה. בשלב שני מתרחש התקף העווית שעלול להימשך בין שניות, דקות ועד שעות במהלכו החיה עלולה להיות מחוסרת הכרה ולהראות סדרות של עוויתות. השלב השלישי הוא תהליך ההתאוששות – שלב העשוי להימשך שעות עד ימים במהלכו החיה מתאוששת לאט מחוויית ההתקף.

הקשר בין גיל להתקף אפילפסיה

בכל הנוגע להתקפי אפילפסיה, לגילה של חיית המחמד ישנה השפעה על אבחון הסיבות להתקף, לדוגמא:

חיות מתחת לגיל שנה: ייתכן וההתקף נובע עקב בעיה מולדת.

חיות בגיל שנה – חמש: במרבית המקרים לא ניתן לגלות את הגורם להתקפי העווית והסיבה טמונה בהפרעות בהולכה החשמלית של המוח. הגזעים השכיחים שנאוצר, בסט, כלבי קולי וקוקר ספניאל.

חיות מעל גיל חמש : צריך לחפש אחר הסיבה להופעת ההתקפים והסיבות כפי שמתואר להלן.

התקף אפילפסיה: כיצד לנהוג?

• תחילה יש להירגע ולשמור על קור רוח בכדי לטפל בחיה המפרכסת באופן המיטבי. חשוב למדוד את משך הזמן שאורך הפרכוס, מידע זה יסייע בהתאמת הטיפול התרופתי.
• יש להיזהר שלא להחדיר אצבעות אל פיו של החיה המפרכסת, מכיוון שבמצבים אלו השליטה בשרירים אינה מוחלטת והחיה עלולה לנשוך בטעות. בנוסף, בשונה מבני אדם, חיית המחמד אינה מסוגל לבלוע את לשונה במהלך ההתקף ולכן אין צורך לנסות ולשחרר אותה.
• חשוב לוודא כי החיה המפרכסת נמצאת הרחק מחפצים קהים.
• כמובן, יש ליצור קשר מידי עם הווטרינר שידריך אתכם כיצד לפעול הלאה.

כיצד מתבצע אבחון המקור להתקף אפילפסיה?

בבואנו לאבחון עוויתות יש לבצע מספר בדיקות באופן הבא:

שלב ראשון – בדיקת הרקע

יש צורך בבדיקה של היסטוריה מלאה תוך תחקור בעלי חיית המחמד אודות ההתקף. הבדיקה תכיל את השאלות הבאות:

• מתי ארע ההתקף ותיאור כללי על ההתקף עצמו – האם חלקי / כולל?
• מספר ההתקפים שחוותה חיית המחמד עד כה ומתי ארע ההתקף הראשון?
• מה היה פרק הזמן של כל התקף?
• מה סוג התזונה עליה מתבססת חיית המחמד? האם התזונה שונה מהרגיל?
• האם יש עוד בעלי חיים בבית?
• האם ידועה היסטוריה של הרעלות? שימוש בחומרי הדברה?
• האם היה שימוש במאכלים רעילים? לדוגמא שימוש בשוקולד במינון גבוה.
• האם ההתקף התקיים בסמוך לזמן האוכל?

שלב שני – בדיקה גופנית יסודית של חיית המחמד

בדיקה פיזית של חיית המחמד הכוללת בדיקה כללית, איתור פגיעות באם נגרמו וכו'.

שלב שלישי – בדיקה נוירולוגית

בדיקה נוירולוגית מלאה של הפציינט, הבדיקה מורכבת ממספר חלקים, אלה כוללים בין היתר תצפית מרוחקת אחר החיה למשך מספר דקות, בדיקת החיה במרחב החדר, בדיקת רפלקסים וכן בדיקת ראיה מקיפה.

שלב רביעי – בדיקות מעבדה

ביצוע בדיקות מעבדה מתקדמות כדי לשלול תהליכים אשר מקורם בחילוף חומרים (תפקוד לב, כליות, כבד, רמת סוכר) וכן בדיקות הורמונליות העשויות בעקיפין לגרום לתמונה דומה (בדיקות לרמת הורמוני בלוטת התריס/המגן). הבדיקות כוללות בדיקת דם כלליות וספציפיות, שתן, א.ק.ג וצילומי רנטגן.

שלב חמישי – בדיקות פולדניות

בדיקות פולשניות הכוללות בדיקת CSF דיגום נוזל עמוד שידרה ו CT של המוח.

הטיפול באפילפסיה בחיות מחמד

אם נמצא הגורם להתקף העווית יש לטפל באופן ממוקד ויעיל כדי למנוע הישנות המחלה. אם לא נמצא הגורם יש מספר פרמטרים המגדירים מתי להתחיל בטיפול:

• מה תדירות ההתקף האפילפטי? – האם אחת לחצי שנה או ארבעה התקפים בחודש?
• מה האורך היחסי של כל התקף? – האם נמשך 10 שניות או דקות/שעות?
• האם מדובר בגזע הידוע בנטייתו להראות אפילפסיה?
• האם הבעלים יקפידו על מתן תרופות ויבצעו מעקב שוטף אצל הרופא
• האם בריאות הכלב מאפשרת מתן טיפול?

התרופות לטיפול ארוך טווח באפילפסיה

פנוברביטל – כדורים של 15 מ"ג/ 100 מ"ג- בבתי מרקחת

תרופה הניתנת דרך הפה בתדירות של פעמיים ביום, ותפקידה לדכא כל פעילות העשויה לגרום להתקף עווית. תרופה לא יקרה (בהשוואה לאחרות). ההטבה בהתקפים אינה מיידית, שכן לוקח כשבועיים עד שריכוז התרופה מתייצב בדם. יש להדגיש כי לתרופה עשויות להיות הרבה תופעות לוואי הבולטות (בעיקר בכלבים) בעיקר בפרק זמן זה.

בין התופעות- עייפות, חולשה, שתייה מרובה השתנה מרובה, במשתמע, את יעילות התרופה יש לאמוד לאחר מכן.
הערות: לא ניתן לתת את התרופה לחיות הסובלות מבעיות בכבד.

מומלץ לבצע כחודש מתחילת הטיפול התרופתי בדיקה לרמות הפנוברביטון בדם, ולאחר מכן בתדירות של אחת לחצי שנה וכך לווסת את כמות החומר הניתנת.

בחלק מהחיות יופיעו תופעות לוואי חריפות או לחלופין הן לא יגיבו כלל/חלקית לטיפול ולכן יש להחליף או לשלב תרופה נוספת.

פוטסיום ברומיד KBr

ניתן בתמיסה דרך הפה בתדירות של פעם או פעמיים ביום, ניתן להשיגה בבתי מרקחת עפ"י הזמנה/במרפאות וטרינריות.
תרופה אנטי-אפילפטית העובדת לבדה או בשילוב עם הפנוברביטל. לתרופה לוקח זמן יחסית ארוך כדי להגיע לרמה הרצויה בדם ולפיכך לעיתים תידרשו להתחיל במינון כפול ו/או מרובע כדי להגיע לרמה טובה בפרק זמן קצר יחסית.

קפרה Keppra

תרופה יחסית חדשה, עם מינימום של תופעות לוואי החיסרון העיקרי שלה- מחיר גבוה מאוד. עם זאת כאשר הכלב איננו מגיב ל-2 התרופות שלעיל זו אלטרנטיבה טובה מאוד.

ואליום – תרופה קצרת טווח

תרופה מצוינת אנטי-אפילפטית לפרק זמן קצר, כלומר בעיקר במצבי חירום. את הואליום ניתן לתת דרך הפה בזמן שהחיה לא בזמן התקף עווית (שלא תיחנק) . כמו כן, ניתן לתת אותה בזמן התקף עווית ישירות לפי הטבעת (עפ"י הנחיות הווטרינר) מאחר והספיגה באופן הזה מהירה מאוד ויעילה ו/או ישירות לווריד במרפאה.

חשוב לזכור כי כלבים אפילפטיים עם טיפול מתאים יכולים לחיות שנים ארוכות ורמת מחייה טובה.