ליידי היא כלבת רועה גרמני בת ארבע שנים שממש מפחדת מסופות רעמים. הפחד הלך וגבר במשך הזמן. בתחילה היא פשוט רעדה כאשר נשמעו רעמים, אך כיום היא מתחבאת בפינה חשוכה בארון או במקום מסתור בחדר האמבטיה. אם הבעלים אינם בבית התגובה אף חריפה יותר: הכלבה מנסה להימלט מהבית, חופרת ביאוש בדלת, בחלון או ברצפה עד אשר כפות רגליה מדממות.
הבעלים ניסו שימוש בתרופות הרגעה אך אלו משפיעות רק כאשר הכלבה מסוממת לגמרי כך שאינה מסוגלת לעמוד על רגליה. המצב הגיע לידי כך שהבעלים רצים הביתה בכל פעם שנדמה כי הנה עומד לרדת גשם ואולי יהיו רעמים שיגרמו לכלבה להרוס את הבית או לפגוע בעצמה.
פוביות אצל כלבים
פוביות הן תגובות פחד עזות שהן מחוץ לפרופורציה של האיום שכנגדו הן מתעוררות. באזורים בהם קיימות סופות רעמים רבות, כלבים רבים חווים אפיזודות טראומטיות כל שנה.
בדרך כלל אין עדות לגבי הגרוי שגרם להתפתחות הפוביה, יתכן וחלק מהבעיה נובע ממרכיבים תורשתיים וכלבים מסויימים נוטים יותר לפתח את הבעיה בגיל מסויים אך ברור כי ישנו איזה שהוא גרוי מיוחד הגורם להתעוררות הפחד ואותו לא תמיד אנו יודעים לגלות. ברם, למזלנו אין הדבר פוגע בסיכויים לטפל בבעיה בהצלחה.
שיטות מסויימות המשמשות לטיפול בפוביות אצל בני אדם מתאימות לטיפול גם אצל כלבים.
שני כללים חשוב לזכור
– תגובת הפחד של הכלב לגרוי פרופורציונלית למידת היותו של הגרוי דומה לגרוי "ההוא" שעורר בו את הפחד בעבר.
– תגובת הפחד פרופורציונית לעוצמת הגרוי ובמקרה זה למידת הרעש של הרעם
מטרת הטיפול בפחדים מסוג זה היא להביא את המטופל למצב בו הוא חווה את הגרוי או במקרה זה רעמים או מפץ זיקוקים מבלי שיגיב בפחד. רק בדרך של חשיפת החיה לגרוי המבהיל בצורה שלא יעורר תגובת פחד החיה תוכל "ללמוד" שהגרוי אינו בעצם מזיק.
דסנסיטיזציה
דרך אחת אפשרית היא לחשוף את החיה לגרוי מבלי לעורר פחד בעוצמה הולכת וגוברת אך בהדרגה למשך תקופה ארוכה. דסנסיטיזציה היא גרוי הניתן בעוצמה חלשה שאינה מעוררת בתחילה פחד ובהמשך מגבירים את העוצמה עד אשר הכלב מתמודד עם הגרוי בעוצמה הטבעית מבלי לפחד.
מכיון שאי אפשר ל"הזמין" סופות רעמים בעוצמות שונות ניתן פשוט להקליט סופת רעמים ולהשמיעה בעוצמה הולכת וגוברת.
התנית-נגד
זוהי שיטה לשינוי התנהגותי שלרוב משולבת עם טיפול בדסנסיטיזציה. מטרת שיטה זו היא לגרום לכלב לחוות תחושה שמנוגדת לתחושה שליוותה בעבר את הגרוי או במילים אחרות : לתת לכלב גרוי נעים בזמן סופת רעמים ובכך לגרום להתניית נגד.
טפול בפוביות לרעש
יצויין בשלב זה כי הדבר אמור גם לרעשים אחרים מפחידים כמו פיצוצי הזיקוקים ביום העצמאות.
השיטות המוצגות כאן הן פשוטות וניתנות לביצוע אך חשוב להדגיש כי אם הביצוע גורם לכלב לפחד עוד יותר, עדיף לוותר על כך על מנת שלא להחמיר את הנזק.
הכנות לביצוע
יש להקליט סופת רעמים או למצוא משהו שישמע כמו רעם ולהשמיע לכלב את הגרוי בעוצמה המלאה על מנת לוודא שאכן הגרוי מתאים. על מנת ליצור תחושה יותר ממשית אפשר גם להחשיך את החדר ולהבהב באורות ממש כמו בסופת רעמים אמיתית. המשיכו בגרוי מספר דקות עד שתוכלו לומר בוודאות כי אכן "כאן כואב" והכלב מראה סימני חרדה כמו קצב נשימה מוגבר, הלחתה, הזזלת ריר, "מבט מודאג". אין צורך להביא את הכלב לחרדה מלאה אלא רק לוודא שאכן הנה זהו זה. להפסיק ולהרגיע את הכלב וללטפו.
כדאי להרגיל את הכלב למקום אהוב עליו כמו שטיח משלו בו הוא מקבל צופר על ביצוע פקודה פשוטה כמו שב-קום, או ארצה-שב. הפרס יכול להיות פירור ביסקוויט, כופתית בונזו או סתם פיסת נקניק קטנה החביבה עליו.
את התרגול של הדסנסיטיזציה מומלץ לבצע על השטיח הזה שהוא מסמל עבור הכלב את "עיר המקלט" שלו.
הטיפול עצמו
כעת אתם מוכנים להתחיל בטיפול והכלב יושב על השטיח החביב עליו לפני הארוחה כך שהוא רעב למדי וכל פרס טעים יתקבל באהדה רבה. השמיעו את ההקלטה בקול חריששי כך שאפילו אתם בקושי תצליחו לשמוע אותה. זכרו כי כושר השמיעה של הכלבים מפותח בהרבה מזה שלנו. תנו לכלב פרס כל 10-15 שניות. כאשר ברור כי הכלב לא חש בגרוי ואינו שם לב לכך הגבירו מעט את העוצמה והמשיכו כך עוד 5-10 דקות עד ששוב תוודאו כי אכן הכלב אינו שם לב לגרוי, וחוזר חלילה.
אם גיליתם כי הכלב מראה איזה שהוא סימן של פחד, כמו נשימה מוגברת, המתינו מעט עד שהסימן יחלוף. אם הסימן חולף אז ניתן לתת לכלב פרס אך לא בזמן שהוא מראה את הפחד כי אז אולי יפרש זאת כפרס להתנהגותו המפוחדת.
תנו לכלב פרס רק כאשר הוא רגוע. אם הכלב מביט על הרמקול זוהי תגובה נורמלית לגמרי וזוהי אינה אינדיקציה ללפחד. אם הכלב לא מראה שום סימן שהוא עומד להרגע גם לאחר דקה או שתיים, הנמיכו חזרה את הקול עד שהכלב יראה רגוע שוב והעניקו לו פרס.
יש להמתין לפחות חמש דקות לפני שנגביר את הקול שוב.
לאחר שתירגלתם 20-30 דקות יש להוריד בהדרגה את הקול לאפס. בצורה זו למעשה חיקינו סופת רעמים קטנה. מומלץ כי כל תרגול ימשך 30-35 דקות. ניתן אף לתרגל יותר מפעם אחת ביום. ככל ששתכיפות התרגול תגבר כך יעלה הסיכוי כי נצליח לסיים את הטיפול מהר יותר.
לאחר שהגעתם בהצלחה למצב בו הכלב לא מגיב לגרוי חזק שבתחילת הטיפול גרם לו לפחד, תוכלו לבצע את התרגול במקומות שונים בבית ולא רק על השטיח החביב עליו. לאחר שתתרגלו בהצלחה את השיטה בחדרים שונים בבית, ניתן לבצע את התרגול גם בזמן הארוחה – קרי גרוי נעים והתניית נגד. בשלב מתקדם תוכלו אף לעזוב את הבית לפרקי זמן קצרים מאד ולחזור מיד.
הכלב ילמד בהדרגה לא לפחד ואולי אף להנות מן הסופות שבעבר כה הפחידו אותו.
