בדומה לבני האדם, מחלת הקטרט עשוייה להופיע בעיקר בקרב כלבים וחתולים מבוגרים. אך לעיתים גם בגורים כשמדובר בקטרט תורשתי. טראומה בקרב העין, דלקות עיניים, תזוזה של העדשה בתוך העין וגלאוקומה (עלייה בלחץ התוך עיני) הם בין הגורמים הנפוצים להיווצרות קטרקט. גם מחלת הסוכרת עשוייה לגרום להיווצרות מהירה של קטרט.
קטרקט בחיות מחמד- שלבי ההתפתחות
במצב רגיל, עדשת העין שתפקידה לשבור את קרני האור הנכנסות ולאפשר לתמונה ליפול במדויק על הרשתית, היא שקופה לחלוטין בכדי לאפשר לקרניים לעבור. במצב של קטרט, העדשה מקבלת צבע אפור- לבן. משום כך הקרניים לא מצליחות לעבור ואיכות הראייה יורדת, עד כדי עיוורן מוחלט לפעמים.
העכירות המדוברת מתפתחת בהדרגה – תחילה נוצר קטרטקט התחלתי בו העכירות נמצאת רק בנקודות מסוימות בעדשה. לאחר מכן קטרקט לא בשל- בו רוב או כל העדשה עכורה, אך אינה אטומה לחלוטין. עדיין יש מעבר קרני אור בניגוד לקטרקט שמוגדר כאינו בשל כאשר העדשה עכורה לחלוטין, אין מעבר קני אור והחיה לא רואה. השלב הסופי הוא כאשר הקטרקט בשל ביותר וחלבון העדשה מתחיל לדלוף לתוך חלל העין וגורם לדלקת בתוך העין.
הטיפול בקטרקט
לצערנו, הרפואה הווטרנירית אינה מצליחה למנוע את הידרדרות המחלה מרגע שהתחילה. ניתן לטפל במחלות שגרמו למצב, אך בשום מקרה לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.
האופציה היחידה למנוע עיוורון היא באמצעות ניתוח להוצאת העדשה. הניתוח מתבצע בעזרת מיקרוסקופ מיוחד וכלי ניתוח מיוחדים על ידי רופא עיניים. הניתוח אינו חסר סיכונים, ולכן מבצעים אותו בדרך כלל כאשר חיית המחמד כבר לא רואה. כך שאין מה להפסיד מבחינת הראיה.
לפני הניתוח מבצעים בדיקות דם מלאות וכן יש לוודא שהרשתית מתפקדת (ישנן גם מחלות שפוגעות ברשתית). הרי אם לא אין טעם בהוצאת העדשה, שהרי החיה במילא לא תראה.
חשוה לציין כי לא כל לבן בתוך העין משמעותו קטרקט (!) . ישנו מצב נורמלי של הזדקנות, שבו העדשה נהיית יותר דחוסה במשך השנים. דבר הנותן לה גוון כחלחל, אך בניגוד לקטרקט, העדשה אינה עכורה וקרני האור עוברות אותה בצורה תקינה. כדי להבדיל בין השניים יש להתייעץ בווטרינר.
